ההסטוריה של ווינג-צון

ישנן מספר גרסאות לגבי ההסטוריה של ווינג צון, זו הגרסה המקובלת בארגון האירופאי ובמקומות נוספים.

יינג מוי

מפתחת השיטה.

לאחר ששרדה את שריפת מנזר השאולין נדדה הנזירה הבודהיסטית יינג מוי ברחבי סין, בתחילה התיישבה במקדש העגור הלבן, בהר טאי לוינג, בין המחוזות סצ'ואן ויונאן. את מנוחתה הטרידה השאלה איך תגבור על חיילי המשטר אשר בעקבותיה, אם תגיע איתם למגע.

את ההשראה לפיתוח שיטה חדשה וייחודית, אשר תגבור באם יהיה הצורך על השיטות שהכירו רודפיה, קיבלה מקרב שראתה בטבע בין עגור פרא לשועל.

יים ווינג-צ'ון

תלמידתה הראשונה של יינג מוי, על שמה נקראת השיטה.

העלמה יים ווינג צ'ון, נשארה לאחר מות אמה עם אביה-יים יִיִ, תלמיד שאולין לשעבר. כבר בגיל צעיר התארסה לאדון לוינג בוק צ'או, סוחר מלח ממחוז פוקיין. אביה של יים ווינג צ'ון הסתבך ונעצר, הוא ברח ולקח עמו את בתו ווינג צ'ון אל עבר הגבול הניצב בין המחוזות סצ'ואן ויונאן. יחד הם השתקעו למרגלות ההר טאי-לוינג, והתפרנסו ממכירת טופו. ווינג צ'ון גדלה להיות בחורה פיקחית, פעילה ויפת תואר. אישיותה המושכת מהר מאוד גרמה לה לבעיות.

באזור בו התגוררה ווינג צ'ון היה בריון מקומי, ששמו היה וונג, שהיה ידוע בהתנהגותו הגסה. בגלל שהיה מיומן באומניות לחימה, וכוחו של בית המשפט היה חלש באזור הספר המרוחק בו גר, לתושבי המקום לא היה מה לעשות בנוגע אליו. נמשך ע"י יופייה של ווינג צ'ון, הוא ביקש את ידה, ואיים שאם תסרב הוא יתחתן אתה בכוח. אביה של ווינג צון היה זקן, והיא הייתה חלשה, כך שהם חיו בפחד יום-יומי, ולא ידעו מה לעשות.

באחד הפעמים שירדה יינג מוי לשוק לקניות, פגשה ביים ווינג צ'ון ואביה והבחינה שמשהו אינו כשורה. לאחר ששמעה את מצוקתה של יים, תחושת הצדק גברה בה, והיא החליטה להעביר את השיטה שפיתחה ליים ווינג צ'ון. יינג מוי האמינה שבכך תפתור יים ווינג צ'ון את בעיותיה עם אותו בריון.

אפשר לראות סרטון וידאו מתוך סרט הקולנוע "קונג פו ווינג צ'ון", בתחתית הדף.

לאחר תקופת האימונים והכשרתה ע"י יינג מוי, חזרה יים ווינג צ'ון לעיירה והתעמתה עם הבריון המטריד, הביסה אותו בקרב, ונישאה לבחיר ליבה לוינג בוק צ'או.

לוינג בוק צ'או

בעלה של יים ווינג צ'ון, הוא זה שנתן לשיטה את השם "ווינג צ'ון" לכבוד אשתו.

לוינג בוק צ'או היה אומן לחימה בעצמו, ותרגל שיטה שונה משידעה אשתו. הוא נהג לזלזל בה, ולא העריך נכונה את כשרונה, יכולותיה ואת הידע הרב שהיה ברשותה. מאוחר יותר הצליחה אשתו להרשימו והוא העריץ את השיטה ואף נתן לה את שמה.

מאוחר יותר העביר לוינג בוק צ'או את הטכניקות של ווינג צ'ון ללוינג לאן קוואי.

לוינג לאן קוואי

מרפא בצמחים, שמעולם לא טען ליכולות קונג פו כלשהן. בגלל זה אפילו קרוביו וחבריו הטובים ביותר לא ידעו דבר על יכולות הלחימה שלו. אלו נתגלו, כאשר הרחיק קבוצת לוחמים שנטפלו ללוחם יחיד. הוא מעולם לא התרברב ביכולותיו, מאחר שזכר וכיבד את דברי מורו, שאמר לו לא לעשות את יכולות הווינג צון ציבוריות.

וונג ווה בו

לוינג לאן קוואי מעולם לא התכוון לקחת תלמיד ולהעביר את הידע שלו הלאה.

לאחר שהכיר את וונג ווה בו, מחסידי האוניה האדומה, מאד התרשם מאופיו הישר וכנותו, החליט בכל זאת לקבלו כתלמיד.

לוינג יי טיי

לוינג יי טיי היה המשיט של האוניה האדומה בה עבד וונג ווה בו. לוינג יי טיי היה אומן בטכניקת המקל הארוך, שאותה למד ממאסטר צ'י שין, אחד מחמשת המאסטרים שברחו מהשריפה במנזר השאולין.

כאן נוצרה ההפריה ההדדית בין וונג ווה בו, שהיה אומן ווינג צ'ון, ללוינג יי טיי, אומן המקל הארוך. טכניקות המקל הארוך נכנסו כחלק משיטת הווינג צ'ון.

לוינג יי טיי למד את שיטת הווינג צ'ון במלואה והעביר אותה משולבת עם לחימת המקל ללוינג ג'אן.

לוינג ג'אן “המלך של ווינג צ'ון”

רופא מפורסם שגר בפאטשאן, אחת מארבע העיירות במחוז קוונגטאנג שבדרום סין. לוינג ג'אן, בעליה של בית מרקחת בעיר זו, גדל במשפחה טובה והיה מתורבת, עדין ומנומס. חוץ מכך שבבעלותו היה בית מרקחת ברחוב מקלות האכילה בפאטשאן, הוא גם הציע שירותים רפואיים לתושבי העיר. הוא היה מיומן מאוד במה שעסק בו, וחנותו שגשגה.

בזמנו החופשי, נהנה לוינג ג'אן מספרות, ובצורה די מפתיעה, מאומנות הלחימה. בתחום זה היה בררן בבחירת מורה-דרכו. חוץ מזה, הוא לא אהב את השיטות שהיו תוקפניות ועיקרן היה כוח, אך גם לא אהב את השיטות שרק נראו טוב, ובזמן פעולה לא עבדו. מה שהוא רצה היה ללמוד שיטה שהתעקשה על פרקטיות ושימוש נבון בכוח תחת מעטה של פשטות.

השנים חלפו, והוא עוד חיכה למורה המושלם שיבוא עם השיטה המושלמת. ההזדמנות שלו הגיעה כשפגש את לוינג יי טיי. הוא למד ממנו את שיטת הווינג צון. מהר מאוד זכה לוינג ג'אן בתואר “מלך הווינג צון”. התהילה שלו הביאה לו הרבה מתמודדים שטענו לכתרו, שהכריחו אותו להגן על תוארו. מהר מאוד הבינו שיש סיבה טובה לכך שהתואר אצלו.

צ'אן ווה שון,  "ווה, חלפן הכספים"

מורהו הראשון של ייפ מאן.

ווה חלפן הכספים עבד בסמוך למקום בו לימד לוינג ג'אן את תלמידיו ווינג צ'ון. לאורך תקופה ארוכה התבייש לבקש להצטרף ללימודים. הוא למד ע"י כך שהציץ מחריץ לאולם האימונים והתאמן לבד על מה שראה. הוא היה כשרוני מאד, ובסופו של דבר בעזרת תלמידיו של לוינג ג'אן התקבל על ידו להיות תלמיד. ווה חלפן הכספים התקדם מהר בלימוד השיטה ממורהו לוינג ג'אן, בזכות שקדנותו ונחישותו. בגלל שהיה סוחר בשוק, היה קרוב לאנשים ממעמדות נמוכים שאהבו להילחם. כך היו לווה יותר הזדמנויות ליישם את מה שלימדו לוינג ג'אן. מהר מאוד הגיעו המוניטין שרכש לעצמו ווה חלפן הכספים לאוזניהם של פקידי הממשלה המנצ'ואית. אלו ביקשו מווה לשמש כמדריך ראשי לחיילי "שמונת הדגלים", משרה מכובדת ומוערצת.

במהלך כל 36 השנים שלימד קונג-פו, אימץ בסה"כ 16 תלמידים.

בשנותיו האחרונות כאשר היה כבר בן 70, ווה שכר את המקדש הקדמון של שבט ייפ מסוחר עשיר, כמקום ללימוד ווינג צון. במקדש זה הוא אימץ אליו את התלמיד האחרון שלו, שבזמן ההוא היה בן 13 שנים. הוא היה מיועד להיות יורש השיטה, וזה שיפיץ אותה מעיירה קטנה לכל העולם. אך ווה חלפן הכספים לא היה מודע לזה. עם זאת, הוא הורה לתלמידו השני, יינג צ'ונג, לדאוג לילד הזה, אחיו הצעיר ביותר למשפחת הקונג פו.

לאחר מותו של ווה חלפן הכספים, הגיעה תקופה בה שיטת הווינג צון הפסיקה להתפתח, בזמן המהפכה בסין. בזמן זה, אף אחד מהתלמידים לא הראה רצון להעביר את השיטה לדור הבא, והם היו עסוקים מדי בעניינים שלהם. חובה זו נפלה על כתפיו של התלמיד הצעיר ביותר, ששמו היה ייפ מאן.

ייפ מאן

ייפ מאן נולד בפאטשאן, סין. הוא למד ווינג צון מווה חלפן הכספים, תלמידו הבכיר של ד"ר לוינג ג'אן “מלך הווינג צ'ון”.

בין השנים 1937 ו-1941, במהלך מלה"ע II  שירת כלוחם בצבא הסיני כנגד היפנים. אחרי המלחמה, חזר לביתו, שהיה תחת שלטון קומוניסטי, והחליט, כמו עוד הרבה מאסטרים אחרים, לעזוב להונג-קונג. בגיל 51, בהונג קונג, חזר ייפ מאן ללמד ווינג צ'ון, ומהר מאוד נהיה פופולארי במיוחד. מאוחר יותר עזב את הונג קונג בכדי לפתוח בית ספר לוינג צון בקוולון.

ב-1970 פרש ייפ מאן מלימוד ווינג צון, והציב את תלמידו הבכיר לוינג טינג כראש השיטה.

ב-2 בדצמבר 1972 נפטר ייפ מאן ממחלה קשה.

ייפ מאן נשאר, עד היום, הגראנד מאסטר הגדול ביותר של ווינג-צון, כבודו רב בין כל סגנונות הקונג-פו.

לוינג טינג

גראנד מאסטר לוינג טינג הוא היורש הרשמי של ייפ מאן, ותלמידו האחרון.

לוינג טינג הוא המורה הראשי, ומייסדה של האגודה העולמית של ווינג צון IWTMAA.

הודות לכישרונו הרב, מסירותו והקדשתו המלאה של פרופ' לוינג טינג, ווינג צון (WingTsun) נעשתה לאחת השיטות הידועות והמוערכות בעולם.

 

 

קית’ ר. קרנשפכט

גראנדמאסטר קרנשפכט מדורג ברמה הגבוהה ביותר בווינג צון ג.מ שלב 10. תלמידו האישי של גראנד מאסטר לוינג טינג.

גראנדמאסטר קרנשפכט הוא המייסד, המורה הראשי ונשיא הארגון האירופאי לווינג צון EWTO, סגן נשיא של התאחדות הווינג צון העולמית. גראנדמאסטר קרנשפכט הוא פרופסור ומרצה באוניברסיטאות ברחבי העולם על היסטוריה, שפות, ומתפקד גם כפדגוג, בזכותו ניתן כיום ללמוד ווינג-צון בשתי אוניברסיטאות באירופה.
גראנדמאסטר קרנשפכט החל ללמוד אומנויות לחימה בשנות ה-50′, והוא בעל רקע עשיר בהרבה אומנויות לחימה, מהן: האבקות חופשית, ג'וג'יטסו, ג'ודו, קמפו, קונג-פו שאולין, קראטה שוטוקאן וואדו ריו, אייקידו, אסקרימה, ובמשך זמן קצר התפרנס כמתאבק. ב-1967 הקים גראנדמאסטר קרנשפכט את מעגל הבודו בגרמניה.

ב-1975  הגיע לרמת המאסטר השביעית, מאז הוא מייצג את שיטתו של לוינג טינג בגרמניה, ומקדם אותה באירופה ובעולם כולו.

בעקבות הישגיו המרשימים העניק לו המגזין האמריקאי המכובד “החגורה השחורה” את התואר “קיסר הקונג פו”.

עץ הדורות המתקבל הוא:

סרטון וידאו מתוך סרט הקולנוע "קונג פו ווינג צ'ון", הסצנה בה ינג מואי המלמדת את יים ווינג-צון את רזי אמנות הלחימה שפיתחה.