שיטת לימוד ווינג-צון ושלבי ההתקדמות

 

שיטת לימוד ווינג-צון:

שיטת הלימוד של הארגון האירופאי לווינג-צון מותאמת לאדם המערבי העסוק, אשר, במקרה הטוב, יגיע לשני שיעורים בשבוע. הלימוד מתבצע עפ"י רוב בקבוצה, אך ההתקדמות והלמידה הינם על בסיס אישי, חווייתי, באווירה תומכת ולא תחרותית.

בכל שיעור ישולבו מספר מרכיבי אימון. כל אחד ממרכיבי האימון בנוי לפתח ולבנות חלק מסוים אחר מהפאזל שירכיב בסופו של דבר את הלוחם/ת.

מרכיבי האימון:

1. תבניות:
   סדרה של תנועות קבועות מראש, בסדר מסוים וספציפי, מדויקות ומחולקות לרמות.
   • דרך תרגול תבניות לומד הגוף ומטמיע תנועות, זוויות, עבודה במקביל של כל אברי התנועה ונשימה נכונה.
   • דרך תרגול התבניות מתפתחות רוב היכולות הכלליות להן זקוק הלוחם.
   • התבניות בווינג-צון הינן אופן של מדיטציה בתנועה, ולא קרב נגד יריב דמיוני.
2. תרגול "טכניקות" בסיס:
   (לבד ועם בן זוג). תרגול יכולות תנועה ומיומנויות קרב בסיסיות.
3. "בליץ דיפנס":
   מיקוד בהקניית כלים להתמודדות עם מצבי אלימות "רחוב" תחת מגבלות של העולם המערבי:
   • מגבלות "שוק האדרנלין" – פחד;
   • מגבלות תרבות;
   • מגבלות החוק.
4. "בליץ":
   מצבי חירום מטווח קצר (ללא זמן היערכות).
5. צ'י-סאו:
   תרגול מגע (בהתחלה מובנה) בזוגות, המפתח רפלקסים חדשים, רגישות, תזמון, אי התנגדות לכוח וניצולו לטובתנו, יכולת עבודה ותנועה במקביל של כל אברי הגוף.
6. לאט-סאו:
   תרגול קרב (מובנה ולאחר מכן חופשי), המשלב בתוכו את כל הידע הנלמד.
7. "ראקצ'ון":
   תרגול מתקדם של תנועה מונחית חוש מגע, כתגובה למקרה בו התוקף יצא ראשון.
8. כושר ספציפי ותרגול על כריות אימון:
   לשיפור אגרופים, בעיטות, זריזות, מהירות, כוח מתפרץ, חיזוק מערכות שרירים ספציפיות, סיבולת ועוצמת מכה.
9. צ'י קונג והרפיה:
   תרגילי בריאות, מתיחות והרפיה ספציפיים של ווינג-צון.

שלבי לימוד ווינג-צון:

לשיטה 12 שלבי תלמיד, בסיום 12 השלבים עולים לשלבים הגבוהים עפ"י החלוקה הבאה:

שלב הבסיס (שלבי תלמיד 1 – 4):

שלב הבסיס עוסק בהקניית כלים להגנה עצמית, טכניקות בסיס של תנועה, התגוננות ותקיפה.

בשלב זה לומד/ת התלמיד/ה רעיונות ומקבל כלים למניעת קרב. במידה והקרב מגיע לשלב הפיזי, לומדים להקדים את התוקף ולסיים את העימות, תוך שימוש במספר מצומצם של טכניקות ותנועה מתמדת קדימה.

תרגול מצבי חירום ותגובות לאיום מטווח קצר.

המוטו:

"קרב שנמנע הוא קרב שנוצח !".

שלב הביניים (שלבי תלמיד 5 – 8):

בשלב הביניים עוסקים בטווחי קרב שונים, לומדים לצמצם לטווח הקרוב מאד של מרפקים וברכיים, אחיזות, חניקות, ורוכשים כלים נגד קרב קרקע (קרב הקרקע בווינג-צון הינו קצר ביותר ומטרתו לא להיפגע אם נופלים וללמוד איך לקום שוב לעמידה במהירות האפשרית).

מתחילים ללמוד להתגונן מול תקיפה עם סכין.

בשלב הביניים מתחילים לתרגל רפלקסים פשוטים שמטרתם לעבוד עם כוחו של היריב ע"י שימוש בחוש המגע.

השלב המתקדם (שלבי תלמיד 9 – 12):

בשלב המתקדם ניתן יותר דגש על תרגול ושימוש ברפלקסים, תנועה מתקדמת, התגוננות מול כלי נשק שונים, מול מספר תוקפים ומגוון רחב יותר של תרחישים.

השלבים הגבוהים:

העליה בשלבים באה לידי ביטוי גם בשינוי צבעי המדים: צבע השרוול שבחולצה, או החולצה כולה, צבע הפס על החולצה ועל המכנסיים. תלמיד מתחיל בחולצה לבנה עם שרוול אפור בהיר,  מדריך לובש חולצה לבנה עם שרוול אפור כהה, והצבעים מתחלפים ככל שמתקדמים בשלבים. 

שלבים גבוהים 1 – 4 (שרוול אדום):

בשלב הגבוה עובר התרגול לעבודה פנימית. ניתן דגש רב יותר על חידוד יכולת התגובה וניהול הקרב עפ"י חוש המגע. גיבוש "הצוות" – חיבור טוב יותר בין כל חלקי הגוף, להקניית יכולת תנועה ופיתוח עצמה. בשלב הגבוה השני לומדים את התבנית השלישית – ביו צ'י. בשלב הגבוה השלישי מתחילים לעבוד על בובת העץ.

שלב המאסטר (דרגות גבוהות 5 – 8, חולצה אדומה):

בשלבי המאסטר יוצא הלוחם/ת מהתבניות אל התנועה החופשית, האלתור וקבלת ההחלטות הספונטנית. הקרב אינו מתוכנן מראש והלוחם/ת מגיב ומשתנה עפ"י התנאים שמוכתבים בשטח. הטקטיקה שלו תהיה הטקטיקה של היריב..  והעבודה פנימית, גמישה, עצמותית וזורמת.

בשלב המאסטר מתחילים לתרגל עבודה עם מקל ארוך וסכינים.

גראנדמאסטר שלב 9 (שרוול צהוב)

ג.מ ג'וזפה סקמברי (שוויץ) – סגן נשיא הארגון האירופאי לווינג-צון.

ג.מ, ד"ר אוליבר קוניג (אוסטריה).

הגראנדמאסטרים עוסקים בייצוג השיטה והוראתה במדינות השונות ברחבי העולם, הכשרת מורים ופיתוח הדרכה.

גראנדמאסטר שלב 10 (חולצה צהובה)

אב השיטה, ראש הארגון האירופאי – פרופ, קית'.ר. קרנשפכט.

גראנדמאסטר קרנשפכט עוסק בהוראת השיטה, מחקר ופיתוח מתודיקות לימוד, כתיבת מאמרים וספרים.